נדחתה טענת ''פורום בלתי נאות'' כנגד תביעת יצואן ישראלי 

כידוע, המבחן הנוהג לבחינת טענת פורום לא נאות הוא מבחן מירב הזיקות. בית המשפט בודק בכל מקרה לגופו את הטענה בדבר פורום לא נאות, תוך שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מי שטוען שבית המשפט בישראל הינו פורום בלתי נאות.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בת"א, נדחתה בקשת בעלי המניות בחברה אנגלית להורות על סילוק התביעה נגדם בטענת "פורום לא נאות", דהיינו, חוסר סמכות בינלאומית לבית המשפט בישראל.

במקרה זה דובר, יצואן ישראלי למגבונים לחים  אשר ייצא את מוצריו לחברה אנגלית. חברה זו שיווקה את המגבונים בקרב רשתות הפארם באנגליה.

החברה האנגלית הפסיקה לשלם בגין הסחורה, אך המשיכה להזמינה. במקביל, הקימה חברה חדשה שעיסוקה זהה ואשר אליה מכרה את נכסיה וזאת מבלי ליידע את היצואן  הישראלי.

היצואן הגיש תביעה בישראל כנגד בעלי המניות בחברה האנגלית בגין חוב בסך של שני מיליון ש"ח. בעלי המניות טענו מצידם כי מדינת ישראל אינה הפורום המתאים לניהול הסכסוך בינם לבין היצואן, בית המשפט דחה טענה זאת.

בית המשפט קבע כי עצם העובדה שהחברה האנגלית מכרה את נכסיה לחברה חדשה שהקימה בעצמה מבלי לידע את היצואן, מקים לכאורה עילת תביעה אישית כנגד בעלי המניות בחברה.

בית המשפט קבע כי המבחן הנוהג לבחינת הפורום הנאות הוא מבחן "מירב הזיקות", לפיו יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי לסכסוך בין הצדדים, ולשם קביעת הזיקות יבחן בית המשפט את מקום מושב הצדדים, מקום ניהול עסקיהם וצורת התנהלות הקשרים העסקיים, כמו גם מקום האירוע המהווה את לב המחלוקת.

נציין בהקשר זה, כפי שהזכיר בית המשפט, שבמהלך השנים חל פיחות במשקלה של טענת הסמכות בכלל ושל שיקול נוחות הצדדים והעדים בפרט, וזאת לאור השינוי בתנאי החיים וההתפתחות שחלה בתחום התקשורת והתנועה ממדינה למדינה. לכן בית המשפט בודק בכל מקרה לגופו את הטענה בדבר פורום לא נאות, תוך שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מי שטוען שבית המשפט בישראל הינו פורום בלתי נאות לדון בסכסוך.

בית המשפט מצא כי בעלי המניות בחברה האנגלית לא עמדו בנטל ההוכחה כי מירב הזיקות מוקנות דווקא לפורום האנגלי. בית המשפט קבע כי הסכסוך בין הצדדים הינו "ישראלי" במהותו וזאת בין היתר מטעמים כגון, חברת היצואן הינה חברה הרשומה בישראל, הקשר הראשוני בין החברה ליצואן נוצר בישראל, החשבוניות עבור עמלות המכירה באנגליה נמסרו ליצואן בישראל, ההתקשרויות העסקיות בעל פה נעשו בישראל, הכסף בגין עמלות המכירה הופקד בחשבון החברה בישראל, החובה לשלם עבור הסחורה הופרה בישראל וכמו כן, לחברה נכס שהוטל עליו עיקול בישראל.

בית המשפט קבע כי עצם העובדה שמקום מושבם של עדים פוטנציאליים וכן מקום מושבם של בעלי המניות בחברה ומקום התאגדותה הינו באנגליה, אינו מטה את הכף לכיוונו של הפורום האנגלי.

בית המשפט קבע כי יש להתייחס אף לשאלת יעילות האכיפה וביצוע פסק דין, ובשל העובדה שהחברה חבה כספים רבים לנושיה באנגליה, מכאן הרי שהנכס המעוקל בישראל יכול לסייע ליצואן להיפרע מהחברה במידה ויזכה בתביעתו.

במקרה זה הצדדים ניהלו ביניהם מערכת יחסים עסקית, מבלי שנחתם ביניהם חוזה התקשרות פורמאלי. גורם ישראלי (יבואן, משלח, מוביל, וכו') המעוניין להבטיח כי סכסוכיו יתנהלו בבית המשפט בישראל – טוב יעשה אם ידאג לכך שבהסכמי ההתקשרות שלו עם צדדים אחרים יופיע סעיף שיפוט ברור המקנה סמכות ייחודית לבית המשפט בישראל לדון בסכסוך.

ת.א. 1279-09 פישר דרמה וויפס נ' הריס ואח'. החלטה מיום 1.6.10, ב"כ הצדדים – ליצואן - עו"ד דוד קוצווליר, לחברה – עו"ד מיכאל שיין